ניו טרנד - כל מה שעכשיו|יום רביעי, נובמבר 22, 2017
אתה נמצא כאן: עמוד הבית » Trend תרבות » נערים פלסטינים טובעים בחוף עזה

נערים פלסטינים טובעים בחוף עזה 

03

גלריה  פס, פורט הממוקמת ב"בית ירין שחף" – ביה'ס למקצועות האיפור הסטיילינג והתסרוקות, גאה להציג: "טובעים " – תערוכת יחיד של היוצר יוסי וקסמן.

על בדים גדולים (מטר וחצי על מטר וחצי כל אחד) מטביע יוסי וקסמן אנשים מהיום ואנשים מהעבר שלו; את אחותו השחקנית ענת וקסמן, את אחייניה של סבתו, את אביו ואת אימו, את דודותיו, את הזמרת המצרייה אום כולת'ום, את עצמו כשהיה תינוק, וגם נערים וילדים פלסטינים על חוף הים בעזה. כולם שקועים במים תכולים-ירקרקים, כמו היו נשקפים אלינו מחלונותיו של אקוואריום ענק.

בעבודותיו של וקסמן הים אינו הגיבור, אבל רקע המים האחיד גורם לצופה לחוש כאילו היה מהלך במעין "עולם המים". אלא ש"עולם המים" הזה אינו מכיל דגים ואלמוגים אקזוטיים, אלא דמויות אנשים, לרוב גרוטסקיות או מעוותות, מטרידות ומעוררות מחשבה. ישנם גם ציורי ראשים מבצבצים מהמים, במעין סצנת מבול אפוקליפטית, בהם גם דיוקנאות משפחתיים.

15304114_1132845120085348_6514072008350556890_o

למה טובעים, יוסי וקסמן?

במלחמת "צוק איתן" נצרב בי האסון שקרה על חוף הים בעזה, כשארבעה ילדים פלסטינים נהרגו בשוגג בתקיפת חיל האוויר. אסמעיל בכר, בן תשע, עאהד בכר, בן עשר, זכריא בכר, בן עשר, ומוחמד בכר, בן אחת עשרה. האסון לא הרפה ממני, אולי מפני שהמראות בעיתונים ובטלוויזיה היו מאוד "פלסטיים". במיוחד נחרתה בראשי תמונת הנער הנושא את גופת אחד הילדים ההרוגים.

באותה העת הצגתי בתערוכת יחיד, תערוכה שריחפה עליה עננת "צוק איתן". אני זוכר שהסתובבתי בגלריה ואיחלתי לכולם – וגם לי בעצמי – שנטבע כולנו בים התיכון ושלום על ישראל. האווירה הייתה קשה ואנשים מיעטו להגיע לתערוכה. שם נזרע הזרע לתערוכה הנוכחית.

לאחר שהסתיימה המלחמה והאבק שקע איכשהו, מצאתי את עצמי חושב על הים התיכון הזה, הים שלנו ושל השכנים שלנו, הים שראה כל כך הרבה דברים. אותו הים הנמשך מתל אביב, דרך יפו, עזה, ועד לאלכסנדריה. הים של ילדותי, של משפחתי. הים של כולנו, בעצם.

הים התיכון שהורג ומחייה?

לאבא היה בית קולנוע בחוף ג'בלייה ביפו, וכשהיינו ילדים התרחצנו בחוף שם. מנמל יפו יצאו סבתא, אבא ודודה אסתר במסע חיפושים אחרי הסבא שלנו שעזב לאירופה בשנות השלושים של המאה הקודמת. מנמל יפו גלו סבתא לנה ובני משפחתה לאלכסנדריה בתחילת מלחמת העולם הראשונה, מפני שנחשבו לאויבי האימפריה העות'מנית. את המסלול תל-אביב-רפיח-אל-עריש-נחל-ים עשיתי במשך יותר משנתיים בשירות הצבאי, בסיירת גמלים לחוף ימת ברדאוויל בצפון סיני. בן זוגי ואני גרנו על חוף ימה של תל אביב.

04

אותו הים. אותו החול. אותה הילדות ואותם הנעורים. וארבעה ילדים מתים. זה לא הניח לי. חשתי אחוז אובססיה וחיפשתי את מי ואת מה להטביע בים התיכון. חיפשתי תצלומים משפחתיים ישנים, הורדתי מהיוטיוב סרטים של אום כולת'ום, זמרת שאבא אהב והקפיד להאזין לקונצרטים שלה ששודרו בטלוויזיה המצרית, הורדתי גם תצלומים של ילדים ונערים ישראלים ופלסטינים משתובבים על חוף הים, מצטלמים ב"סלפי" קבוצתי… וככה נולדה התערוכה.

איזו משמעות יש לפעולת הטביעה מבחינתך?

בפרץ היצירה הראשוני בחרתי להשקיע את כולם בים התיכון. במעין פעולת הסחה מ"המצב". פעולת ענישה שהייתה שרירותית בהתחלה, אבל הלכה והתגבשה מעבודה לעבודה, כשהבנתי שזו לא רק פעולה אכזרית וגחמתית, אלא גם פעולה מטהרת, רוחצת, ממרקת. פעולה שאולי הורגת את הדמויות הטבועות והחצי-טבועות, אבל גם מעניקה להן חיים חדשים, טהורים יותר. או לפחות משמעותיים יותר.

05

פתיחה: 29.12.2016

סגירה: 31.1.2017

ימים א'-ה' בין השעות 9.00-19.00

יום ו' 9.00-12.30

בית "ירין שחף" -ביה'ס למקצועות האיפור הסטיילינג, התסרוקות  וגלריה לאמנות עכשווית

רחוב בית הלל 10 ת"א 03-5226789